החלטה בתיק ת"ת 50414-10-12

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים להלן החלטתי בבקשת המשיבה 2:

המבקשת עתרה לעיכוב הליכים ובטול צו עיקול על חשבון העו"ש שלה אצל המשיבה 2. הבקשה הוגשה לאחר שההתנגדות לביצוע התובענה הוגשה באיחור ולפיכך ננקטו הליכי גבייה בתיק ההוצאה לפועל.

המבקשת הפקידה סך של 3,000 ש"ח לצורך עיכוב הליכים וזאת בהתאם להחלטה שניתנה על ידי בבקשה זו ואילו הבקשה לביטול צו עיקול על חשבון הבנק בצירוף דפי תנועות עו"ש של אותו החשבון הועברו לתגובת ב"כ המשיבה 1.

שבוע לאחר מכן הוגשה הודעה מוסכמת לפיה יבוטל צו העיקול על חשבון העו"ש בלבד של המבקשת, הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 13.11.12.

לטענת המשיבה 2, צו ביטול העיקול הומצא לה רק ביום 15.11.12 כאשר ביום 14.11.12, הופקד בחשבון העו"ש סך של 60,000 ש"ח ולפיכך, הועבר סך של 47,300 ש"ח לחשבון פיקדון וזאת בנוסף לסך של 11,000 ש"ח שנתפסו כבר בעת שהתקבל אצלה צו העיקול המקורי מתיק ההוצאה לפועל.

המשיבה 2 עתרה למתן הבהרה לשאלה האם צו ביטול העיקול חל על הכספים האחרונים הנ"ל אם לאו.

ב"כ המשיבה 1 התנגד להשבת הכספים לחשבון העו"ש ולטענתו הסכימה המשיבה לבטול צו העיקול על חשבון העו"ש של המבקשת בבנק על סמך הצהרתה של המבקשת כי אין כספים בחשבון העו"ש וכי לו היתה מודעת לכספים אלו לא היתה מסכימה לבטול צו העיקול.

לעומתו טען ב"כ המבקשת כי המבקשת הפקידה בחשבון העו"ש את הכספים לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה על בטול צו העיקול על חשבון העו"ש וזאת למען יפרעו כל הוראות הקבע והתחייבויותיה של המבקשת ולצורך פעילותה השוטפת.

ראשית יצוין כי סכום התביעה בתובענה זו הוא 48,372 ש"ח כאשר סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל במועד הגשת ההתנגדות היה 58,677 ש"ח (24.10.12).

בתיק זה הופקד עירבון בסך 3,000 ש"ח וכן מובטח למשיבה 1 סך של 11,000 ש"ח בפיקדון של המבקשת בבנק.

דהיינו, המשיבה מובטחת בכ 30% מסכום תביעתה ועל כך אין מחלוקת.

אין כל טענה מצד ב"כ המשיבה כי במידה ולא תהא מובטחת במלוא סכום התביעה לא תוכל לגבות מהמבקשת את מלוא סכום החוב ככל שבקשתה להארכת מועד וההתנגדות לביצוע התובענה ידחו.

להיפך, בדיון שהתקיים ביום 7.1.13 לא אצה למשיבה הדרך לדון בבקשה ולבטל את צו עיכוב ההליכים.

ב"כ המשיבה אף עתר להפניית הצדדים לישיבת גישור.

אומנם הסכימה המשיבה לבטול צו העיקול על חשבון העו"ש של המבקשת משום שהיה ביתרת חובה באותה עת אך לא יתכן שלא לקחה בחשבון כשיקול משיקוליה, כי לאחר בטול צו העיקול  יופקדו בחשבון זה כספים לצורך התנהלותה השוטפת של המבקשת וכי כספים אלו מן הסתם לא יעוקלו לטובתה.

לבסוף, הנני סבורה כי בדין סברה המבקשת כי הסכמת ב"כ המשיבה מאפשרת לה להפקיד או לגרום להפקדת כספים בחשבון העו"ש שלה על מנת שהתחייבויותיה תכובדנה עוד בטרם נמסר למשיבה 2 צו ביטול העיקול.

לפיכך, הנני מורה למשיבה 2 לשחרר לחשבון העו"ש של המבקשת את הכספים שהופקדו בחשבון העו"ש ביום 14.11.12 ובכל מועד שלאחר מכן.

הנני להעיר עוד כי בדין פעלה המשיבה 2 כאשר פנתה לבית המשפט לצורך מתן הוראות לעניין הכספים שהופקדו בחשבון העו"ש במועד שקדם למועד בו נמסר לה צו ביטול העיקול.

צו העיקול מטעם ההוצאה לפועל חל על כל הכספים המגיעים לידי המחזיק במשך תקופה של 3 חודשים ממועד בו נמסר למחזיק צו העיקול או עד למועד שבו נמסר צו ביטול העיקול לידיו לכן היה צורך בהוראה מיוחדת על חלות הביטול רטרואקטיבית ליום מתן ההחלטה.